פליטים מזלצבורג לפרוסיה וברנדנבורג אירוע היסטורי בסרטון סיפורים מהמולדת

(מאת Nadja Laue) - כאשר הרפורמציה של לותר זכתה ליותר ויותר תמיכה בגרמניה, האמונה הזו גלשה לאוסטריה ולשוויץ.
אבל המדינות הקתוליות הארכי-שמרניות לא רצו לסבול שום גל רפורמי. הם רצו לדבוק באמונה חובבת האפיפיור. אבל מתחת לאדמה, בסתר, היו אנשים שהלכו אחר תורתו של לותר והטיפו על פי הנחיותיו החדשות. בזמן שמלחמת האיכרים (1525-26) ולאחר מכן מלחמת שלושים השנים (1618-48) השתוללו על אדמת גרמניה, הקהילות הסודיות גדלו.
ולבסוף, בשנת 1731, נתבעה שבועת אמונים מאנשי זלצבורג (שנרצה כעת להסתכל עליה מקרוב כאן).

ב-5 באוגוסט 1731, הפרוטסטנטים של זלצבורג נשבעו אמונים. | אבל התוצאה הייתה שהפרוטסטנטים מזלצבורג לא הורשו עוד להישאר בארצם. - הם לא רצו פיצול בכנסייה.

נוצרו קבוצות גדולות ובסופו של דבר עזבו 20,000 איש מזלצבורג את מולדתם. ניתן להם רחמים. הם הורשו לעזוב את ארצם עם חפציהם, לקחת איתם את נשותיהם וילדיהם, וכן את משק החיות שלהם וכל רכושם.

בשלהי הסתיו 1731 ובחורף 1732 גורשו מהארץ 5,000 המשרתות והמשרתות הראשונות.
חלקם נתפסו ללא אזהרה ושוחררו רק בגבולות המדינה.
אבל לאן כל האנשים צריכים ללכת? 20,000 איש רצו שיטפלו ויאכלו אותם, רצו לחיות ולעבוד. אז איפה יכולת למקם אותם? למעשה, הייתה רק מדינה אחת שקיבלה אותם בשמחה אז: פרוסיה. - באותה תקופה, פרוסיה עדיין הייתה בתהליך בנייה. ברלין הייתה עדיין עיר קטנה יותר עם קצת יותר מ-5,000 תושבים. | כאן היה אמור להיבנות מטרופולין גדול.

אבל בלי אזרחים, בלי אנשים שהכניסו מיסים ועבודה לארץ, זה בקושי היה אפשרי. ב-2 בפברואר 1732 הוציא פרידריך וילהלם הראשון את פטנט ההזמנה הפרוסית לתושבי זלצבורג. האנשים עקבו אחר קריאת פרוסיה בהמוניהם.
במקביל נסעו כמה מתושבי זלצבורג להולנד או לאמריקה. אבל אנחנו מתעניינים בתנועה הגדולה לברנדנבורג ופרוסיה. היום פשוט עולים למטוס או לרכבת. | אז, לאנשים לא הייתה הזדמנות לעשות את זה.

היו רק הרגליים שלך, או של חיית הלהקה. | אחרי הכל, האנשים היו צריכים לעבור 640 ק"מ וזה בפמליה ענקית של זקנים, נשים וילדים. האוכל היה מועט והיה צריך לסמוך על הסלחנות של תושבי המדינה שעוברים בה. | כדי להגיע בטווח הזמן שקבע המלך הפרוסי, היה עליך לעבור 25 ק"מ ביום. אתגר לכל המעורבים. בחלק מהמקומות התקבלו פליטים. במקום אחר, הם נאלצו לגנוב מהעצים על הכביש כדי להשיג אוכל. עד מהרה נמכרו כסף ותכשיטים וההכנסות נאכלו. הרעב והקור עשו את השאר. - בלייפציג, למשל, קיבלו אותם יפה, וגם האלה טיפלה בהם.
זה לא היה נדיר במדינה הפרוטסטנטית. | הידיעה על המנודים הגיעה יומיים לפני השיירה. המקומות שהם עברו הוכנו עבור האנשים. | וייסנפלס הייתה גם נקודת מסלול בדרך צפונה. | - יומיים לפני ההגעה הודיעו למועצת העיר שאנשי זלצבורג מגיעים.

זקני העיירה מיהרו לייעץ כיצד לנהוג עם האנשים ומה ניתן לתת מרפתות העיירה. לאחר זמן מה התקבלה ההחלטה לא למסור דבר. אי אפשר להאכיל את כולם. - אולם התהלוכה הורשה לעבור בעיר, ולכן לא היה צורך לעקוף את העיר. הרכבת הגיעה מנאומבורג. בנאומבורג חנו על ה- Vogelwiese.
מאחורי העיירה Weißenfels (בערך בחלק העליון של Töpferdamm) היה שטח פתוח שעתיד היה להיות המקום הבא ללינה של הפליטים. וייסנפלס לא היה כל כך גדול אז. הפרברים הקטנים השייכים היום לעיר נקראו מחוזות פראיים. משפחת טוכנר התגוררה באחד מהמחוזות הללו.

הם היו חקלאים, היו להם חווה ושני שדות אדמה, שאותם חקלדו בחופשיות.
החצר כנראה עמדה באזור ה-Lassalleweg של היום. בחווה התגוררו האיכר, אשתו ו-16 ילדיהם. בנוסף, ארבעה אוכלים - ילדי קרובים שהיו מתים ברעב בעיר, הסבים והסבתות (שניהם), שש משרתות ושלושה משרתים. זה היה משק בית גדול. תמיד היה מעט מדי לאכול. | השיירה נעה בעיר במשך שעות ולאחר מכן יצרה קבוצה ענקית של קרונות על השטח הפתוח. באמצע הוקמו אוהלים וברזנטים. - שריפות רבות חיממו והאירו. | השאריות הדלות מנאומבורג חולקו בצורה הוגנת בין כולם. טוכנר היה בעיר באותו יום. הוא קנה שם מחרשה חדשה והיה בדרכו הביתה. הוא ראה אנשים, שמע אותם מדברים ונגע בו. כשהגיע הביתה, סיפר לאשתו על הפליטים.
אשתו ארזה מזוודה עם הלחם הטרי, חלב מהפרה בקנקן חימר וגבינה, יחד עם נקניקיות טריות שנתלו ותוספת של בייקון. הם היו מוכנים לתת. הם רצו לעזור בשעת צרה. הטוכנרין עשתה את דרכה לפמליה עם הילדים. אבל ברגע שראתה את אורן של השריפות הרבות, הבינה שמה שהביאה איתה לא יספיק. אז היא שלחה את הבן הבכור חזרה הביתה. אב ובנו פתחו את הרפת וארזו תבואה וקמח, כרוב ותפוחי אדמה על העגלה.
המשרתים תפסו את התרנגולות מהחווה והכניסו אותן ללולים. המשרתות הביאו מהגן את כל מה שהיה בשל ואכיל. הם רוקנו את המזווה ואת הארובה.

אפילו הדייסה המתוקה מהתנור הייתה עטופה. הסבים ארזו את טבק המקטרת.
כל בית המשפט נשא והסיע הכל למחנה הפליטים. הם אפילו הביאו איתם חזיר. הוא נשחט באותו ערב.
הם נתנו מכל הלב את מה שסירבו אבות העיר לפליטים.

אחרי זה אפילו לא היה להם קרום לחם בבית. - כשהשיירה עברה למחרת, עשה טוכנר את דרכו לעיר. הוא מדווח על מה שהוא עשה ושמשפחתו תרעב כעת אם העיר לא תעזור לו.

בושה, חברי המועצה מסרו את מה שנתן.
ועוד: חברי מועצת העיר שילמו לו את שכר המתנה. כסף מתנה פירושו: אם אתה נותן יותר ממה שאתה יכול לשאת כי הלב שלך מצווה עליך לעזור מבלי לשקול אם אתה עלול להסתבך בעצמך, הכנסייה משלמת את כספי המתנה.

אלה היו שני חתיכות זהב. - אבל טוכנר לא רצה בכך. הוא תהה מה לעשות עם הכסף. ובטח אפשר היה להשתמש בו בבית.

אבל האסם שוב היה מלא. הם לא סבלו מרעב, הודות לסלחנות של אדוני העיר. אז הוא החזיר אותו. עם זאת, לא כמו ריק. לא! הוא רצה להזכיר לך קצת.

- הוא תרם לכנסיית המנזר בפנסטר. חלון טוכנר הראה אדם מחלק מתנות לאחר, ברקע כרכרה וסוס, לעיני אנשים אחרים. |
כמה שבועות לאחר מכן הגיעו הזלצבורגרים לברלין ונשארו שם. כיום עדיין ניתן למצוא כאן ובברנדנבורג צאצאי משפחת זלצבורג. שמות המשפחה מעידים על מקורם. ביניהם השמות Brandstädter, Brindlinger, Degner, Höfert, Hohenegger, Höll, Holle, Höllensteiner, Höllgruber, Hölzel, Holzinger, Holzlehner, Holzmann, Hopfgärtner, Hörl, Hoyer, Hubensatter, Huber, Leidreiter, Meyhöfer, Modereggert. , Pfundtner, Scharfetter, Shindelmeiiser, Schweinberger, Sinnhuber, Steinbacher, Turner ואחרים - הערה מהצד שלי: כשקראתי לראשונה את תיאור החלון, חשבתי על הסיפור על יוסף שעזר לאחיו לעבור את הרעב במצרים. עם זאת, השם חלון טוכנר הצביע על הדרך לתושבי זלצבורג. - החלון אינו מופיע באחת מרשימות המצאי הראשונות של המנזר משנת 1596. עם זאת, חלון טוכנר מוזכר בתיק ההריסה (המשרד להגנת אנדרטאות). - זה גם מזכיר שהוא היה מפורק וארוז בצורה מסודרת.

לא ידוע מהיכן הגיע חלון הוויטראז' הזה. אולי זה בכנסייה בכפר באזור. רישומי הכנסייה משנת 1732 מראים את התרחשותו של טוכנר ואת תשלום המתנה.

থেকে আপডেট: Natalie Hahn - 11.04.2023 - 07:02:02
H73qK9L61311Y8U22.5tu7x9S2i791b

משפחה בודדת עזרה לפליטים